עז` המנוח חסן עלי מוסא ז"ל ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

מבוא

לפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו למנוח חסן עאטף עלי מוסא ז"ל (להלן: "המנוח") עקב מקרה התחשמלות שאירע ביום 10/1/04 בו הוא מצא את מותו, בהיותו בן פחות מ-23 שנים. המקרה אירע עת הוציא המנוח חכת דייג מהרכב בו הוא נסע, פתח אותה והרים אותה באופן אנכי, במקום שבו עובר קו מתח גבוה. כתוצאה מכך נוצר זרם חשמלי אשר עבר דרך החכה וגופו של המנוח, וגרם להתחשמלות המנוח ופטירתו.

התביעה הוגשה על ידי יורשו של המנוח, אחיו אברהים עלי מוסא, נגד חברת החשמל לישראל בע"מ, בהיותה הבעלים והאחראית על קו המתח שגרם להתחשמלות, נגד עיריית חיפה שבתחום שיפוטה נגרם האירוע, נגד חברה זרה בשם SHAKESPEARE LTD בהיותה יצרנית החכה ונגד מדינת ישראל בשלושה כובעים; משרד הפנים, משרד החקלאות ומשרד התעשייה והמסחר. התביעה נגד החברה הזרה נמחקה לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל היתר המצאה לחו"ל של כתב התביעה וההזמנה לדין.

הנתבעות כפרו באחריותן לאירוע התאונה; הנתבעות 1 ו-2 טענו להעדר קיומה של חובת זהירות קונקרטית מצידן כלפי התובע וכן כפרו בטענות התובע לקיומה של התרשלות מצידן. המדינה כפרה בקיומה של חובת זהירות מושגית כלפי התובע, כפרה בקיומה של חובת זהירות קונקרטית וכן כפרה בקיומה של התרשלות מי ממשרדיה כלפי התובע.

בנוסף למחלוקת בשאלת החבות, חלוקים הצדדים גם בשאלת גובה הנזק שנגרם למנוח.

העובדות

ביום 10/1/04 נסע המנוח יחד עם אחיו אברהים, בן דודו אוסאמה עלי מוסא וקרוב משפחה נוסף בשם עבדאלבאסט עלי מוסא לחוף הים בחיפה, במטרה לדוג. מדובר בקטע חוף אשר נמצא בצמוד למסוף הכימיקלים של נמל חיפה. בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעמם טענו התובעים, כי המקרה קרה במעגן הדיג של הקישון. ברם, במהלך שמיעת הראיות התברר, כי מדובר בתיאור שגוי, וכי האירוע קרה בקטע החוף הצמוד למסוף הכימיקלים של נמל חיפה. עובדה זו אושרה על ידי התובע מס' 2 (להלן: "התובע" או "אברהים") ועדיו בחקירתם הנגדית וכן על ידי העד מטעם חברת החשמל, מר הרצל פרידמן אשר משמש כיום ושימש במועד אירוע התאונה בתפקיד סגן מנהל המחוז לעניינים טכניים במחוז חיפה.

המנוח וחבריו הגיעו לקרבת החוף בשעה 9:00 בבוקר או בסמוך לכך. מאחר שמדובר בשעה מאוחרת למי שמבקש לדוג, חנו בקרבת החוף רכבים רבים של דייגים שביקשו לדוג במקום. בשל כך נאלצו התובע וחבריו להחנות את רכבם במרחק של כ-150 מטר מהחוף, בסוף טור המכוניות שחנו בשולי כביש העפר שמוביל מהכניסה של מסוף הכימיקלים לחוף הים. המנוח יצא מהרכב, הוציא את החכה, פתח אותה והרים אותה באופן אנכי. למזלו הרע, פעולה זו התבצעה ממש מתחת לקו מתח גבוה שעובר במקום וחוצה את כביש העפר שמוביל למקטע החוף הרלבנטי.

לא ניתן לקבוע אם החכה נגעה בתיילי קו המתח אם לאו. אברהים העיד בסעיף 4.7 לתצהיר עדותו הראשית, כי ההתחשמלות אירעה בשל מגע שנוצר בין החכה לבין כבל המתח החשמלי, וחזר על אותה גרסה בחקירתו הנגדית, שם הוא מציין כי ברגע שהמנוח התחשמל הוא מייד הסתכל לעברו והבחין בחכה שפגעה בתיילי הקו (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 10-19). לעומת עדותו של אברהים ציין אוסמה בתצהיר עדותו הראשית, כי "החכה לא נגעה פיזית בכבל עצמו, ראיתי שהייתה במרחק של כ-10-15 ס"מ". על אותה גרסה חזר אוסמה בחקירתו הנגדית, שם העיד כי החכה "לא נגעה (בחוטים-ע.ט.). היא הייתה במרחק של 15 ס"מ. היא קיבלה זרם משני חוטי חשמל. היא הייתה בין החוטים".

בין אם החכה נגעה בתיילים ובין אם לאו, אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח התחשמל עקב הנפת החכה למעלה והרמתה באופן אנכי, פעולה שגרמה להתקרבותה לחוטי החשמל עד כדי יצירת זרם חשמלי שעבר דרך גופו של המנוח, וגם להתחשמלותו ופטירתו עקב כך.

בתצהירים ובסיכומים מטעמם טענו התובעים, כי המקום בו אירע המקרה הינו אתר דייג וחניון שהופעלו על ידי הנתבעות או מי מטעמן ולפיכך הן היו צריכות לנקוט באמצעים סבירים למניעת הסכנה שארבה לבאי המקום מחוטי החשמל.

לטענה כי מדובר באתר דייג ובחניון אין בסיס עובדתי. מעדויות כל העדים, לרבות עדי התביעה, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי מדובר בחוף ים פתוח, שאינו מגודר, אינו מתופעל על ידי גורם כלשהו והכניסה אליו היא חופשית ואינה כרוכה בתשלום כלשהו. הכניסה לחוף הינה דרך כביש עפר ברוחב של כ-2 מטר, אשר עובר בצמוד למסוף הכימיקלים של נמל חיפה. כאשר נוסעים בדרך העפר לכיוון החוף, תחומה הדרך מצידה השמאלי בגדר של מסוף הכימיקלים ואילו מצד ימין ישנן חלקות קרקע שאינן מעובדות (בור) וגדלה בהן צמחיה מסוגים שונים.

עובדות אלה עולות מתמונות מקום האירוע (תמונה ת/1 שבה נראה רכב עומד במקום בו חנה הרכב בו נסע המנוח ביום האירוע וכן מתמונה נ/1). כאמור, גם העדים אישרו עובדות אלה. כך למשל, אברהים אישר בחקירתו הנגדית כי מדובר בחוף ים פתוח, שהגישה אליו חופשית, וכי אין במקום חניה מוסדרת, אלא שטחים פתוחים (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 6-9, שורה 21, עמ' 11, שורות 7-8 ועמ' 16 לפרוטוקול, שורות 3-5). גם אוסמה אישר בחקירתו הנגדית, כי אין במקום מקום חניה מוסדר, וכי הם החנו את רכבם במרחק של 150-200 מטר מהחוף, בצד דרך העפר המובילה למקום (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 16-20). עד התביעה השלישי, מר עבדאלבאסט עלי מוסא, חזר אף הוא בחקירתו הנגדית על עובדות אלו וציין, "זה לא אתר דייג, זה ים פתוח שהולכים לדוג בו. לא רשום שם שזה אתר דייג". הוא אישר עוד שהכניסה לחוף אינה כרוכה בתשלום, וכי אין במקום חניה מוסדרת. מדובר ב"דרך רגילה, עפר. חניתי אחרי המכוניות שהיו עומדות. אין שם חניון מוסדר שאפשר לחנות בו" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 30-31).

על סמך כל האמור, הנני קובע, כי המנוח וחבריו התכוונו להגיע לחוף הים הפתוח, אשר נמצא בקרבת מסוף הכימיקלים של נמל חיפה. מדובר בחוף ים פתוח שהגישה אליו חופשית לכל ואינה כרוכה בתשלום. הגישה לחוף הייתה דרך כביש עפר שמתחיל מאזור הכניסה של מסוף הכימיקלים וסופו בחוף הים. דרך עפר זו הייתה ברוחב של כ-2 מטר ותחומה מצד אחד בגדר של מסוף הכימיקלים ומצידה השני בשטח פתוח (בור) שגדלה בו עשביה מסוגים שונים.

המנוח וחבריו הגיעו למקום קרוב לשעה 9:00, והחנו את רכבם מתחת לחוטי חשמל של קו מתח גבוה שעובר במקום, במרחק של כ-150 מטר מהחוף. המנוח ירד מהרכב, הוציא את חכתו, פתח אותה והרים אותה למעלה באופן אנכי. כתוצאה מכך נגעה החכה, או כמעט נגעה, בחוטי החשמל, דבר שגרם להתחשמלות המנוח ופטירתו.

נתון נוסף שראוי להתייחס אליו כבר בשלב זה נוגע לגובה התיילים שגרמו להתחשמלות המנוח, והאם הם עומדים בכללים המחייבים. בעניין זה הובאו ראיות רק על ידי חברת החשמל, אשר הגישה חוות דעת של יורם אליאב, הנדסאי בניין בהכשרתו ואחראי על סימון עמודי חשמל ותוואי כבלי חשמל במחלקת תשתית ותיאום הנדסי במחוז חיפה של חברת החשמל. בסעיף 3 לחוות דעתו מציין אליאב, כי כחלק מהכשרתו כהנדסאי בניין, הוא למד גיאודזיה ושימוש במכשירי מדידה שונים. באשר לגובה כבלי החשמל הרלבנטיים ציין אליאב, כי הוא ביצע מדידות בשני מועדים שונים, כאשר בכל מועד בוצעו 3 מדידות. המועד הראשון היה ביום 11/1/04, יום לאחר פטירת המנוח, והשני ביום 19/2/04, לאחר שבוצעה בדיקת כיול של מכשיר המדידה שנעשה בו שימוש.

בהתאם לסעיף 8.1 לחוות הדעת, המדידות בוצעו בתוואי הדרך העוברת בצמוד לגדר הצפונית של מסוף הכימיקלים, במקום שבו תיילי החשמל היו הנמוכים ביותר מעל דרך העפר המובילה לחוף. בכל המדידות שבוצעו נמצא כי גובה התיילים במקום עמד על 7.58 מטר מפני הקרקע, כאשר רמת הסטייה של המכשיר היא של עד 5 ס"מ לכל 1,000 מטר מרחק.

בחקירתו הנגדית חזר אליאב על האמור בחוות הדעת וציין, כי כבלי החשמל במקום שבוצעו בו המדידות הם הכבלים הכי נמוכים מעל פני הקרקע, ונמצאים במקום בו אירעה התאונה. הוא הוסיף, כי בעת שביצע את המדידות הוא הבחין בשקיות האינפוזיה שהיו על הקרקע מתחת לכבלים, ושבהם נעשה שימוש, ככל הנראה, בעת ביצוע פעולות ההחייאה למנוח.

עדותו של אליאב לא נסתרה; התובעים לא הביאו בדל של ראיה שיש בה כדי לסתור את עדות זו באשר לגובה התיילים שגרמו לתאונה. הם לא ביצעו מדידה של גובה התיילים, לא בעצמם ולא על ידי מודד מטעמם. יתרה מכך, מחקירתם הנגדית של עדי התביעה עולה, כי האמור בחוות דעתו של אליאב משקף בצורה נכונה את גובה התיילים. בחקירתם הנגדית אישרו עדי התביעה, כי אורך החכה הוא כ-8 מטר (ראו עדותו של עבדאלבאסט בע"מ 23 לפרוטוקול, שורה 17, שם מציין, כי אורך החכה הוא 7 מטר, ועדותו של איברהים בעמ' 12 לפרוטוקול, שורה 3, שם הוא מאשר כי אורך החכה הוא כ-8 מטר). בהתאם לעדויות עדי התביעה, המנוח החזיק בחכה בשתי ידיו והרים אותה למעלה, כך שהקצה התחתון שלה לא היה בגובה הקרקע, אלא בגובה של כ-מטר אחד לפחות מעל פני הקרקע. עובדות אלה מלמדות, כי המנוח הרים את החכה מעל לגובה של 8 מטר, כך שהאמור בחוות דעת אליאב שגובה התיילים הוא 7.58 מטר מתיישב עם עובדת התחשמלות המנוח עקב הרמת החכה.